הכוונה באי-שוויון הנה לביטוי שאין בו את סימן השווין, =.

אלא לרוב אחד מארבע הסימנים הבאים:

גדול מ- <, גדול שווה מ- ≤, קטן מ- >, קטן שווה מ-≥.

לדוגמא:

X + 2 > 6

הכוונה בפיתרון האי-שוויון הנה למציאת תחום ערכי ה-X שמקיימים את הדרישה, כלומר את ערכי ה-X שאפשר להציב בביטוי ולקבל תוצאות שגדולות מ-6.

לדוגמא:

נציב:

X=8

נותן

8 + 2 = 10 > 6

ולכן X=8 זה פיתרון אפשרי כי ישנם עוד ערכים רבים המקיימים את אי השוויון הזה.

הדרך האלגברית למצוא את התחום המלא הנה דרך העברת אגפים:

נרצה להשאיר את ה-X לבד באגף ולכן נעביר את ה-2 לאגף השני.

נקבל:

X > 6-2 = 4

כלומר – X > 4 הוא תחום הפתרונות המלא.

משמעות הפיתרון הנה שצריך להציב ערכי X שגדולים מ-4 כדי לקבל ביטוי שגדול מ-6 ולקיים את תנאי אי השוויון.

דוגמא נוספת:

X -10 < 5

נעביר את ה—10 ונקבל:

X< 5+10 = 15

X<15

לכן צריך להציב ערכי X שקטנים מ-15 כדי לקבל תוצאה שקטנה מ-5.